Artboard 4@4x

שאפֻּור בַּחְ'תִיאַר, האיש שדבק בחירות עד יומו האחרון


ישנם אנשים שחייהם הופכים להתגלמות של רעיון. חייו של שאפֻּור בַּחְ'תִיאַר היו אגדה של חירות. חירות מול עריצות, חירות מול קנאות דתית, חירות מול אלה המתיימרים לדבר בשם העם, אך עושים זאת כדי לשלול ממנו את הזכות לעצב את גורלו. בלב מחשבתו עומד שכנוע עמוק שאותו הוא מעולם לא נטש: הדת שייכת לתודעת הפרט, לא לכוח המדינה. 

בַּחְ'תִיאַר היה מחויב בכל מאודו לחילוניות. הוא האמין שאיראן תוכל להפוך לדמוקרטיה של ממש רק אם ייקבע קו הפרדה ברור בין הכוח הפוליטי לסמכות הדתית. הוא סירב להשלים עם האפשרות שאנשי הדת ישלטו על המדינה, או שהאמונה הדתית תהפוך לכלי שרת בידי השלטון. התנגדותו לרפובליקה האסלאמית לא הייתה רק התנגדותו של ראש ממשלה שהודח בעקבות המהפכה, הייתה זו התנגדותו של דמוקרט שהשכיל להבין, עוד בטרם הבינו זאת רבים אחרים, כי מהפכה המתחוללת בשם הדת עלולה להוליד בסופו של דבר צורה חדשה של משטר טוטליטרי. השקפת עולם זו התגבשה, בין היתר, בצרפת.

בַּחְ'תִיאַר נולד באיספהאן בשנת 1914, למשפחה שהייתה מעורה עמוקות בחיים הפוליטיים של איראן. עם השנים התגבשה בו התפיסה שהפוליטיקה אינה קריירה או מקצוע, אלא עניין של השקפת עולם עקרונית. בצעירותו הגיע שאפור בח'תיאר לצרפת כדי ללמוד. שם נחשף לתרבות הפוליטית האירופית, לדמוקרטיה הפרלמנטרית ולמסורת שבה האזרחות אינה נקבעת על פי מוצא או אמונה דתית. 

ואז פרצה המלחמה. כאשר נפלה צרפת תחת הכיבוש הגרמני, סירב בַּחְ'תִיאַר לעמוד מנגד, הוא הצטרף למחתרת הצרפתית. פרק זה בחייו חיוני להבנת דמותו. כצעיר איראני, הוא בחר להילחם למען חירותה של מדינה שלא הייתה מולדתו. עשרות שנים לאחר מכן, יקדיש את שארית חייו להגנה על חירותה של המולדת שלו.

לאחר המלחמה שב בַּחְ'תִיאַר לאיראן והשתלב בחיים הפוליטיים. הוא נותר מחויב בכל מאודו לעצמאותה של איראן, לדמוקרטיה הפרלמנטרית, לפלורליזם הפוליטי ולהפרדת הדת מהמדינה. הוא ידע מאסר. הוא ידע דיכוי, ובכל זאת, בינואר 1979 קיבל על עצמו את תפקיד ראש הממשלה. זה היה ההימור הפוליטי האחרון שלו.

בשעה שמוסדות השלטון באיראן הלכו והתמוטטו, והאייתוללה חומייני נערך לשוב למדינה, הסכים בַּחְ'תִיאַר להתמנות לראש ממשלה תחת שלטונו של השאה. הוא ידע שהמצב כמעט חסר תקווה. הוא גם ידע שמה שחשש ממנו לאורך כל הדרך קרוב : הוא ביקש למנוע מאיראן ליפול לידי האסלאמיזם. שובו של חומייני לטהרן ב-1 בפברואר 1979 האיץ את קריסת ממשלתו של בַּחְ'תִיאַר. ימים אחדים לאחר מכן יצא לגלות. הוא לא ישוב לראות את איראן עוד, אך לעולם לא יחדל להיאבק למענה.

מצרפת, שאפֻּור בַּחְ'תִיאַר הפך לאחד המתנגדים הנחרצים ביותר למשטר המולות. הוא לא הסתפק בגינוי פשעיו – המאסרים, ההוצאות להורג, ההרס המוחלט של חירויות הכלל והפרט – אלא קרא תיגר על המשטר עצמו, מן היסוד. בעיני בַּחְ'תִיאַר, הרפובליקה האסלאמית הייתה בבחינת סתירה פנימית, כל אימת שהריבונות הפוליטית הוכפפה לסמכות הדת. הוא דגל בחזון אחר לאיראן: מדינה ריבונית, דמוקרטית וחילונית, שבה המאמינים יהיו חופשיים להאמין והלא־מאמינים יהיו חופשיים שלא להאמין, אך שום דת לא תוכל לטעון לזכות למשול בשם האל. עמדה זו עוררה את שנאתו של המשטר החדש כלפיו.

ב־18 ביולי 1980 ניסתה חוליית קומנדו ראשונה להתנקש בחייו בביתו שבנֵייִי־סיר־סֵן (Neuilly-sur-Seine). ניסיון ההתנקשות נכשל, שני בני אדם נהרגו במהלכו, שוטר ואחד השכנים. מפקד חוליית הקומנדו, אניס נקאש, נעצר ונידון למאסר עולם.

עשור לאחר מכן התרחש האירוע שנותר אחד הפרקים האפלים בפרשה זו. ב־27 ביולי 1990 העניק נשיא צרפת דאז, פרנסואה מיטראן (François Mitterrand), חנינה לאניס נקאש ולארבעת שותפיו. הם שוחררו ועזבו מיד את צרפת בדרכם לאיראן. ההחלטה התקבלה לאחר שנים של משא ומתן דיפלומטי בין צרפת לאיראן, בין היתר על רקע סוגיית בני הערובה הצרפתים שהוחזקו בלבנון[1]. צרפת בחרה במה שמכונה לעיתים raison d’État – היגיון האינטרס המדינתי. האיש שפיקד על חוליית קומנדו שנשלחה להתנקש בחייו של בַּחְ'תִיאַר, פעולה שגבתה את חייהם של שני בני אדם, שוחרר ושב לאיראן.

שנה לאחר מכן, שאפֻּור בַּחְ'תִיאַר נרצח. 

ב־6 באוגוסט 1991 נכנסו שלושה גברים לביתו שבסורסן (Suresnes). בַּחְ'תִיאַר ומזכירתו, סוֹרוּשׁ כָּתִיבֶּה (Soroush Katibeh), נמצאו ללא רוח חיים. ראש הממשלה לשעבר נדקר שוב ושוב.בַּחְ'תִיאַר נרצח על אדמת צרפת בידי שליחי הדיקטטורה הדתית שאותה גינה במשך שתים־עשרה שנים.

שאפֻּור בַּחְ'תִיאַר לא היה אדם של פשרות כאשר עקרונותיו הם שעמדו על הפרק. הוא לחם בכיבוש הגרמני בצרפת. הוא נאבק עבור דמוקרטיה פרלמנטרית באיראן. הוא נאבק נגד התיאוקרטיה של חומייני. ועד נשימתו האחרונה סירב לקבל את האפשרות שאדם יוכל להיות חופשי באמת תחת מרותה של סמכות דתית. הטרגדיה בחייו של שאפֻּור בַּחְ'תִיאַר טמונה בגורלו של אדם שהקדים את זמנו בצדקת דרכו, ונותר נאמן לאמונתו גם כאשר נדמה היה שההיסטוריה הוכיחה כי טעה. 

הרפובליקה האסלאמית ביקשה להשתיק את יריבה, אך לא הצליחה להשתיק את רעיונותיו. גם כיום, שמו של שאפֻּור בַּחְ'תִיאַר נושא עמו דרישה פשוטה ורבת עוצמה: איראן תהיה חופשית באמת רק כאשר הדת תהיה עניין למצפונו האישי של כל אדם, והמדינה – עניינם של כל אזרחיה. ייתכן שזו הסיבה שקולו של בַּחְ'תִיאַר מוסיף להיות בעל משמעות גם כיום, יותר משלושים שנה לאחר הירצחו. אך מה נותר בזיכרונה של צרפת מאותו אדם, שלחם למענה בשעה שהייתה נתונה תחת הכיבוש, מצא בה מקלט, ובסופו של דבר נרצח על אדמתה?

סְפִידֶה פַרְח'וֹנְדֶה.


[1] הכוונה לאזרחי צרפת שנחטפו בלבנון במהלך שנות השמונים והוחזקו שם בידי ארגונים חמושים שיעיים, על רקע מלחמת האזרחים בלבנון והמעורבות האיראנית באזור.

Cropped Sepideh.jpeg
SEPIDEH FARKHONDEH